דבר מעניין קורה באינטרנט: הכול משתנה כל כך מהר, שאם את כבר קצת מעל עשרים, כנראה כבר ראית כמה "עידנים" שהחליפו זה את זה במהירות. אולי את זוכרת את ה"ווניליות" שפרסמו ציטוטים עמוקים בווקונטקט וזכרו בזכות המשפט שהפך למֵם: "יושבת על אדן החלון, עטופה בשמיכה נעימה, שותה קפה חם וחושבת עליו…". אחר כך באו ה"וינישקו-טיאן" וכן — גם ה-Tumblr Girl.
מי זאת בכלל Tumblr Girl?
זה היו בעיקר בנות שהיו מנהלות את הבלוגים שלהן באתר Tumblr. Tumblr עדיין קיים היום, אבל הוא כבר לא כל כך פופולרי. אבל בין 2014 ל-2015 הוא היה ממש בשיא. שם בעיקר העלו תוכן ויזואלי: גיפים מסרטים וסדרות, תמונות אסתטיות, ולרוב עם כיתובים.
Tumblr גם זכור בזכות ה"Tumblr-memes" שכנראה כבר ראית. זה בדרך כלל תמונה מסרט או סקרין-שוט, שעליו מוסיפים פוסט קצר ומצחיק/איירוני מה-Tumblr (לרוב עם האשטאגים משעשעים). לפעמים זה יוצא מצחיק כי הקאד מהסרט מתאים באופן מושלם לפוסט, ולפעמים זה יוצא אבסורדי כי זה בכלל לא מתאים.
Tumblr היה הבית של בנות (בעיקר בנות) שניסו להיראות "לא כמו כולם" — לא-פורמליות עם סטייל ויזואלי אישי. כמו שקורה הרבה כשמתאספים הרבה בני נוער או צעירים במקום אחד שרוצים להיות "מיוחדים" — בסוף הם די מהר מתחילים להיראות דומים, כי הם בני אותו גיל וחיים באותו שדה מידע.
איך נראית Tumblr Girl?
בדרך כלל זה בנות עם מראה קצת לא-פורמלי. לרוב בהירות עור, משתמשות בהדבקות זמניות על הפנים (כוכבים או לבבות), משקפי עיגול (גם בלי מספר), שיער קצר — שחור או צבעוני, במיוחד ורוד.
הבגדים בדרך כלל רחבים ולא מחמיאים — "אלטרנטיביים". הקומבו הקלאסי: הודי + חצאית קצרה או גרבונים. בתקופה ההיא מאוד העריצו רזון קיצוני (2014 היה שיא של "האנורקסית הטיפוסית"). אנשים עדיין לא דיברו על הפרעות אכילה בצורה ביקורתית, רומנטיזו אותן, ובודיפוזיטיב עדיין לא היה פופולרי. לכן הרבה בנות חשבו שככל שהן יותר דומות לשלד או לבובת Bratz — ככה יותר טוב.
לפעמים Tumblr Girl הייתה קשורה גם לאסתטיקה יותר רכה ופסטלית, אבל השיער הקצר והכהה נשאר.
חוץ מהמראה החיצוני, חשוב גם איך הבנות עיצבו את הבלוג שלהן: תמונות של חלקי גוף (ידיים, רגליים), סלפי, תמונות של טבע, ים, שמיים — בדרך כלל עם פילטר מושתק ועם משפט עמוק או "פילוסופי".
על Tumblr Girl נהגו קצת לצחוק, בדיוק כמו על וינישקו-טיאן, ווניליות או כל בנות אחרות שניסו להיראות "מיוחדות". הסיבה הייתה בדרך כלל שהן ניסו להראות את עצמן כשונות, אינדיבידואליות, לא כמו "ההמון" — אבל בסוף כולן נראו דומות זו לזו.
קצת ביקורת
אף פעם לא חשבת כמה קשה להיות בחורה שמתעניינת במשהו?
את אוהבת צ'וקרים ו"האמן ומרגריטה" ב-2017, מרומנטזת את פטרבורג ושותה יין? — "טיפשה וינישקו-טיאן שמנסה להיראות אינטליגנטית".
את צובעת את השיער בצבעים, מנסה לנהל בלוג ויזואלי אסתטי ב-Tumblr? — "Tumblr Girl סטריאוטיפית".
את עושה קוספליי? — "נו, לך קל, את בחורה, שמת פאה, חשפת קצת גוף ויצאת".
את משחקת במשחקי מחשב? — "פוזרת, רק רוצה למצוא חבר".
את אוהבת דברים "ילדותיים", ורוד וסטייל נשי? — סטריאוטיפית. את אוהבת דברים "גבריים"? — "מנסה להיות אחת מהחבר'ה, לא כנה". את חכמה ואוהבת לקרוא? — "מתייפייפת".
ולמה אנשים עשו (ועדיין עושים) את זה? כי בחורה צעירה היא מטרה נוחה מאוד לפריקת תוקפנות. מה היא יכולה לעשות כדי להגן על עצמה ועל התחביבים שלה? כמעט כלום. אפשר להציק כמה שבא.
אז תעזבו כבר את הבנות. הן לא "Tumblr Girl", לא "וינישקו", לא פוזרות — הן פשוט חיות את החיים שלהן כמו שהן רוצות וכמו שהן יכולות.
